השיר הנפלא הזה, נכתב
בשנת 1898 ופורסם בשנת 1904, בתרגומו של יורם בורונובסקי (מתוך ב"כל
השירים" בהוצאת "כרמל") מציג את הקורה לציבור הבטוח בעתידו. יותר
מכך, העתיד איננו צופן טוב, אולם בהיותו בטוח הוא עדיף על פני הלא נודע. וכשמסתבר
שהברברים לא מגיעים, יש משבר שכן "האנשים הללו היו איזה פתרון".
ומאחר והוא נכון לנו
כחברה ונכון גם להתנהלות כל ארגון, אני מביא אותו לפניכם:
− לְמַה אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, לָמָּה נֶאֶסַפְנוּ
בַּכִּכָּר?
הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.
− מַה פֵּשֶׁר חֹסֶר-הַמַּעַשׂ שֶׁל אֲסֵפַת-הַמְחוֹקְקִים?
לָמָּה יוֹשְׁבִים הַמְחוֹקְקִים בְּלִי לְחוֹקֵק דָּבָר?
הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.
− מַה פֵּשֶׁר חֹסֶר-הַמַּעַשׂ שֶׁל אֲסֵפַת-הַמְחוֹקְקִים?
לָמָּה יוֹשְׁבִים הַמְחוֹקְקִים בְּלִי לְחוֹקֵק דָּבָר?