השבוע מצאתי את עצמי סוקר, במשך שעה אחת, את כל חיי בפני מפיקה מגלי צה"ל כהכנה לראיון איתי. תוך כדי השיחה מצאתי את עצמי מחבר שלושה אירועים שונים לחלוטין, שהמכנה המשותף לכולם היה שמשבר יצר הזדמנות לשינוי. הפוסט הזה הוא ניסיון למצוא האם החיבור הזה נובע רק מכך שמדובר בשלוש חוויות אישיות שלי, או שניתן למצוא מאפיינים משותפים שמהם ניתן ללמוד לגבי דרכי ההתמודדות הראויות עם משברים.
האירוע הראשון הוא אישי לחלוטין. מיד אחרי סיום הלימודים בתיכון, בשנת 1966, הלכתי ללמוד בטכניון מבלי שהייתי מוכן לכך מכל בחינה שלי. לא סיימתי את לימודיי ונאלצתי להתגייס לצבא כחייל רגיל (ולא כמהנדס). הכישלון היה מהדהד והיה נדמה כי איבדתי כל סיכוי להיות בעל "מקצוע מכובד". הדרך שבחרתי בה אז היתה ברורה לחלוטין. החלטתי כי בצבא אני הלך להיות הטוב ביותר. תוך כמה שבועות ניתנה לי הזדמנות להשתתף בקורס יוקרתי של מודיעין חיל האוויר וסיימתי אותו כחניך מצטיין. אחרי עוד כמה חודשים כבר הייתי בקורס קצינים וכן הלאה.
האירוע השני הוא תהליך השיקום של חיל האוויר אחרי מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. חיל האוויר איבד במלחמה ההיא כ-100 מטוסים ועזר ויצמן המנוח טווה את האימרה שבאותה מלחמה "הטיל כופף את כנף המטוס". מיד לאחר המלחמה היה נדמה ששוב לא יוכל חי האוויר להשיג עליונות אווירית מעל שדה הקרב היבשתי ולא יוכל להוות גורם משמעותי בקרב זה. והנה הגיע למטה חיל האוויר רס"ן אביאם סלע, שריכז סביבו צוות (שהיה לי הכבוד להימנות עליו), שהציע חלופה חדשה להתמודדות עם מערכי הטילים. זו היתה התחלת התהליך שהביא את חיל האוויר להביס את מערך הטילים הסורי במלחמת לבנון הראשונה יוני 1982.
האירוע השלישי הוא הקמת עמותת "הפועל אוסישקין תל אביב" ביולי 2007. באותם ימים נהרס אולם "אוסישקין" של קבוצת הכדורסל "הפועל תל אביב", ששיחקה בליגה השלישית. היה נדמה שהקבוצה, שבעבר זכתה בתוארי אליפות וגביע, עומדת בפני חיסול. במצב הזה החליטה קבוצת אוהדים להקים קבוצה משל עצמם, מתוך תקווה שזו תירש יום אחד את "הפועל תל אביב". הוקמה עמותה (שיש לי הכבוד להימנות על הנהלתה מיומה הראשון) שמונה היום למעלה מ-1000 חברים ושקבוצתה עלתה מהליגה החמישית ל"ליגה הלאומית" (הליגה השניה) והיא נקראת מעתה "הפועל תל אביב".
עיון קצת יותר קפדני בשלושת האירועים הביא אותי למצוא כמה מאפיינים משותפים לשלושתם:
א. התחושה המיידית של המעורבים היא שכלו כל הקיצין והם מצויים בנקודת שבר עם סיכויים נמוכים מאד לעתיד טוב יותר.
ב. משבר מגדיל את המעורבות של המשתתפים. הם מוטרדים ממה שעבר עליהם, ולכן הם עוסקים בנושא בצורה אינטנסיבית יותר ממה שעסקו בו לפני המשבר. מעורבות זו יוצרת את המצע ליציאה מהמשבר.
ג. המשבר מביא את המשתתפים להיות נכונים לבחון חלופות שלא היו מוכנים לבחון בעבר. המשבר הוכיח להם שתפיסת העולם שלהם איננה מתאימה למציאות שבה הם פועלים. הכישלון הברור של הדרך שבה הלכו עד עכשיו, יוצר נכונות לחיפוש חלופות, ומה שנחשב אתמול כ"לא יעלה על הדעת" עשוי היום להיחשב כלגיטימי. ולכן, כאשר מוצעת למשתתפים חלופה, הם מוכנים לנסות אותה.
ד. כאן אנחנו מגיעים למאפיין המשותף העיקרי. נדרשת החלטה! כאשר יש מישהו שלוקח החלטה, ההסתברות שהמעורבים ילכו איתו היא גבוהה יחסית. משבר יוצר הזדמנות ללקיחת המושכות על ידי מי שמוכן לקחת אחריות. וכאשר יש מישהו כזה, והוא מציע את החלופה הנכונה, יש סיכוי שהוא יצליח לגייס את כל המעורבים ולהביא לא רק ליציאה מהמשבר, אלא לגם הצליח בגדול.
ה. כמו תמיד אין רק חלופה אחת. אבל ראוי להעריך כי החלופה בעלת הסיכוי הגבוה יותר להצליח היא זו שלומדת מהעבר, ולא עוסקת בו. יש להתגבר על הנטייה של המעורבים להתאבל או לסגור חשבונות. את עיקר האנרגיות יש להשקיע ב"מה צריך לעשות" ולא ב"מה שקרה".
ו. באותה מידה יש לוודא שהחלופה מתבססת, בעיקר, על יכולות עצמיות. לא על "כח עליון" ולא על "עזרה של אחרים".
ולבסוף אזהרה. משבר מזמין שרלטנים, מאחזי עיניים, מיסטיקנים וכד'. בכדי שמשבר יהפוך להזדמנות, צריך להיות זהירים מאד. צריך לוודא שמי שמוביל מציע באמת דרך חדשה. צריך לוודא שמי מציע הובלה אינו מציע את עצמו בלבד, בבחינת "אם רק תתנו לי להוביל, אדע לאן לקחת אתכם". המוביל צריך להיבחר על פי הדרך שהוא מציע. החלופה צריכה להיות ברורה ומוגדרת בהתאם לקווים שלמעלה.
האירוע הראשון הוא אישי לחלוטין. מיד אחרי סיום הלימודים בתיכון, בשנת 1966, הלכתי ללמוד בטכניון מבלי שהייתי מוכן לכך מכל בחינה שלי. לא סיימתי את לימודיי ונאלצתי להתגייס לצבא כחייל רגיל (ולא כמהנדס). הכישלון היה מהדהד והיה נדמה כי איבדתי כל סיכוי להיות בעל "מקצוע מכובד". הדרך שבחרתי בה אז היתה ברורה לחלוטין. החלטתי כי בצבא אני הלך להיות הטוב ביותר. תוך כמה שבועות ניתנה לי הזדמנות להשתתף בקורס יוקרתי של מודיעין חיל האוויר וסיימתי אותו כחניך מצטיין. אחרי עוד כמה חודשים כבר הייתי בקורס קצינים וכן הלאה.
האירוע השני הוא תהליך השיקום של חיל האוויר אחרי מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. חיל האוויר איבד במלחמה ההיא כ-100 מטוסים ועזר ויצמן המנוח טווה את האימרה שבאותה מלחמה "הטיל כופף את כנף המטוס". מיד לאחר המלחמה היה נדמה ששוב לא יוכל חי האוויר להשיג עליונות אווירית מעל שדה הקרב היבשתי ולא יוכל להוות גורם משמעותי בקרב זה. והנה הגיע למטה חיל האוויר רס"ן אביאם סלע, שריכז סביבו צוות (שהיה לי הכבוד להימנות עליו), שהציע חלופה חדשה להתמודדות עם מערכי הטילים. זו היתה התחלת התהליך שהביא את חיל האוויר להביס את מערך הטילים הסורי במלחמת לבנון הראשונה יוני 1982.
האירוע השלישי הוא הקמת עמותת "הפועל אוסישקין תל אביב" ביולי 2007. באותם ימים נהרס אולם "אוסישקין" של קבוצת הכדורסל "הפועל תל אביב", ששיחקה בליגה השלישית. היה נדמה שהקבוצה, שבעבר זכתה בתוארי אליפות וגביע, עומדת בפני חיסול. במצב הזה החליטה קבוצת אוהדים להקים קבוצה משל עצמם, מתוך תקווה שזו תירש יום אחד את "הפועל תל אביב". הוקמה עמותה (שיש לי הכבוד להימנות על הנהלתה מיומה הראשון) שמונה היום למעלה מ-1000 חברים ושקבוצתה עלתה מהליגה החמישית ל"ליגה הלאומית" (הליגה השניה) והיא נקראת מעתה "הפועל תל אביב".
עיון קצת יותר קפדני בשלושת האירועים הביא אותי למצוא כמה מאפיינים משותפים לשלושתם:
א. התחושה המיידית של המעורבים היא שכלו כל הקיצין והם מצויים בנקודת שבר עם סיכויים נמוכים מאד לעתיד טוב יותר.
ב. משבר מגדיל את המעורבות של המשתתפים. הם מוטרדים ממה שעבר עליהם, ולכן הם עוסקים בנושא בצורה אינטנסיבית יותר ממה שעסקו בו לפני המשבר. מעורבות זו יוצרת את המצע ליציאה מהמשבר.
ג. המשבר מביא את המשתתפים להיות נכונים לבחון חלופות שלא היו מוכנים לבחון בעבר. המשבר הוכיח להם שתפיסת העולם שלהם איננה מתאימה למציאות שבה הם פועלים. הכישלון הברור של הדרך שבה הלכו עד עכשיו, יוצר נכונות לחיפוש חלופות, ומה שנחשב אתמול כ"לא יעלה על הדעת" עשוי היום להיחשב כלגיטימי. ולכן, כאשר מוצעת למשתתפים חלופה, הם מוכנים לנסות אותה.
ד. כאן אנחנו מגיעים למאפיין המשותף העיקרי. נדרשת החלטה! כאשר יש מישהו שלוקח החלטה, ההסתברות שהמעורבים ילכו איתו היא גבוהה יחסית. משבר יוצר הזדמנות ללקיחת המושכות על ידי מי שמוכן לקחת אחריות. וכאשר יש מישהו כזה, והוא מציע את החלופה הנכונה, יש סיכוי שהוא יצליח לגייס את כל המעורבים ולהביא לא רק ליציאה מהמשבר, אלא לגם הצליח בגדול.
ה. כמו תמיד אין רק חלופה אחת. אבל ראוי להעריך כי החלופה בעלת הסיכוי הגבוה יותר להצליח היא זו שלומדת מהעבר, ולא עוסקת בו. יש להתגבר על הנטייה של המעורבים להתאבל או לסגור חשבונות. את עיקר האנרגיות יש להשקיע ב"מה צריך לעשות" ולא ב"מה שקרה".
ו. באותה מידה יש לוודא שהחלופה מתבססת, בעיקר, על יכולות עצמיות. לא על "כח עליון" ולא על "עזרה של אחרים".
ולבסוף אזהרה. משבר מזמין שרלטנים, מאחזי עיניים, מיסטיקנים וכד'. בכדי שמשבר יהפוך להזדמנות, צריך להיות זהירים מאד. צריך לוודא שמי שמוביל מציע באמת דרך חדשה. צריך לוודא שמי מציע הובלה אינו מציע את עצמו בלבד, בבחינת "אם רק תתנו לי להוביל, אדע לאן לקחת אתכם". המוביל צריך להיבחר על פי הדרך שהוא מציע. החלופה צריכה להיות ברורה ומוגדרת בהתאם לקווים שלמעלה.