לו היינו חושבים על השגת שינוי בישראל במושגים של הקמת סטארטאפ

 

ניסיתי לחשוב על בניית האלטרנטיבה לשלטון הנוכחי במושגים של בניית סטארטאפ (8 שנות הוראת היזמות בטכניון עדיין משפיעות על תהליכי החשיבה שלי). בדברים הבאים אני מבקש לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי בניית סטארטאפ פוליטי דימיוני שיבקש לחולל שינוי משמעותי במדינת ישראל.

בכדי שסטארטאפ יצליח הוא צריך שיקנו את המוצר/השירות שהוא מציע. יש האומרים שרוב הכשלונות של יוזמות עסקיות חדשות נובעות מכך שלא נוצרה התאמת מוצר/שוק (בקהילה ישתמשו במונח באנגלית market/product fit).

המוצר צריך להתאים לדרישות השוק. הדרישות הללו יכולות לנבוע מצרכים נוכחיים וברורים היטב לקהל הלקוחות הפוטנציאלי, אבל הם גם יכולים להיווצר על ידי המוצר עצמו (מהפכת הטלפון הסלולארי). משום כך היזמים נדרשים לענות, בראש ובראשונה, על השאלה - על איזה צרכים המוצר/שרות שלכם אמור לענות ובאיזה אופן? ובשפת הקהילה - What is the pain? - מה הכאב שאתם מבקשים לרפא? ואיך המוצר שלכם ירפא אותו טוב מאחרים?

כאן אני אמור לנסות ו״לתרגם״ את השאלות הללו לשדה הפוליטי-חברתי. עד הבחירות האחרונות ביקשו מציעי האלטרנטיבה לנצל ״כאב״ שהיה, יחסית, מוגדר היטב. ה״כאב״ הזה היה מוגדר באופן די מינימליסטי - ״רק לא ביבי״. הסיבות ליצירת הכאב הזה חורגות מהמסגרת של הדברים הבאים ולא אחזור עליהן. בעקבות זאת, גם השינוי המוצע היה מינימליסטי בהגדרתו - להחליף את ביבי. האופן שבו ביקשו מציעי השינוי להשיג אותו היה די שמרני לאורך הרבה שנים - הצבת דמויות בעלות עבר צבאי או בעלות יכולת טלגנית, אימוץ דיעות שלפחות לא יעוררו רתיעה אצל תומכי נתניהו, וחישובים קואליציוניים של ״הגושים״.

הטענה שלי היא, שאם בוחנים עכשיו את ״הכאב״, כנראה שחל בו שינוי לעומת זה של הבחירות הללו. לצד התמשכות ״הכאב״ של ״רק לא ביבי״, הולך ומתפתח ״כאב חדש״. הוא נוצר כתוצאה מצירוף של כמה גורמים:

1. הקורונה וכשלון הטיפול בה.
2. המשבר החברתי-כלכלי.
3. בגידת גנץ בבוחריו.
4. התעסקות נתניהו בענייניו הפרטיים.
5. שיתוק המערכת הפוליטית מאז הבחירות.
6. התפנות קשב אישי לעיסוק בסוגיות שלעיל.

למיטב הערכתי, ניתן להגדיר את ״הכאב החדש״ באופן הבא - ההבנה ששיטת הממשל ותהליכי קבלת ההחלטות של המערכת הפוליטית, חולים מן היסוד, והם שאיפשרו את הידרדרות ישראל למצבה הנוכחי. מאחר שכך, יש למצוא מערכת אחרת שלא תרמוס את הפרט ותשמור על זכויות האזרח שלו. הגדרה כזו של ״הכאב החדש״ יכולה להסביר הצטרפות צעירים רבים כל כך אל המחאה, ואת התארגנותה וניהולה ללא דמות פוליטית מובהקת.

״הכאב החדש״ הזה הוא ההזדמנות שניצבת בפני מייסדי הסטארטאפ הדמיוני שלי. על פניו הוא מייצר ״שוק״ גדול יותר מאשר הבחירות האחרונות. זה לא עוד השוק המסורתי של ״רק לא ביבי״. עכשיו יש עוד מצטרפים לרצון בשינוי. מצד אחד, כאלו שעד עכשיו נהגו לומר ״זה לא מעניין אותי״, ״ממילא אי אפשר לשנות״, ״אני בחו״ל״ וכד׳. ומהצד השני, כאלו שהבינו שהתמיכה שלהם בנתניהו ובמפלגות הלווין שלו, היא זו שהביאה להיווצרות השיטה שהם מבקשים לשנות.

אבל לצד ההזדמנות הגדולה יותר, מתחייבת התאמת המוצר לתנאי השוק על מנת ליצור את ה- market/product fit הנדרש. המוצר הישן לא מתאים למי שחשים את ״הכאב החדש״. הם מצפים לראות כאלו שמבינים את כאבם, ושאינם נגועים בחוליי השיטה הנוכחית. ההתעסקות ב״גושים״, ״בריתות״, ״משחקי כסאות״ היא השיטה הנוכחית. גם המחלוקות המסורתיות של ימין/שמאל הן חלק מהשיטה הנוכחית. עכשיו המוצר צריך להיות במידה רבה שונה מהמוצרים שהיו עד עכשיו בשוק הזה. הוא צריך לנטוע תקווה בקרב התומכים שהשינוי המיוחל יתגשם.

אני מעריך כי בכדי להציע מוצר כזה מתחייבת מעורבות גבוהה מאד של נשים חדשות ואישים חדשים, שמכירים היטב את הצרכים והתפיסות של בעלי ״הכאב החדש״. מאליו עולה כי מתחייבת מעורבות של כאלו שהנהיגו וארגנו את המחאות הנוכחיות, שלמפלגות המסורתיות לא היתה כל מעורבות בהן.

הסטארטאפ הדימיוני יצטרך לגייס לשורותיו נשים ואישים כאלו. אבל בכך לא די. האתגר העיקרי הוא הצורך להיות חלק מהמערכת הפוליטית - מפלגתית. שינוי מחייב לקבל מספיק קולות בקלפי. כלומר את המוצר החדש צריך להציע במסגרות מפלגתיות שרצו לבחירות.

כאן כבר קשה לי להעריך איך הדבר יתבצע. האם הסטארטאפ ירכוש שלד מפלגתי קיים וישתלט עליו? האם ירוץ באופן עצמאי בבחירות ויחבור לגוש מפלגות מהדור הישן?

אנחנו עוד רחוקים משם. אבל דבר אחד ברור לי. עולם המושגים ודרכי ההתנהלות של המפלגות הקיימות לא עונים על צרכי אלו שחשים את ״הכאב החדש״. נדרש שינוי משמעותי שתלוי, בעיקר, במארגני ומובילי המחאה. קומו, הקימו את הסטארטאפ!