טקסט כללי על הבלוג

מזה שנים שאני עוסק בהתבוננות על ארגונים, גדולים וקטנים, ממלכתיים ופרטיים, עסקיים ומלכ"רים. לעתים כמנהל, אך בדרך כלל כיועץ שבא לסייע ביצירת שינוי, או לסייע בהנעה לפעולה בהתאם למתפתח בסביבה.

בשבע השנים האחרונות אני מלמד "יזמות" בפקולטה ללהנדסה תעשייתית וניהול בטכניון והדבר מוסיף עוד זוויות התבוננות.

תחומי ההתמחות העיקריים שלי הם תכנון אסטרטגי, סימולציה דינמית (משחק סימולציה) ותכנון בעזרת תרחישים.

הבלוג הזה הוא ניסיון לשתף חלק מהתובנות שנוצרו במסגרת עבודתי ובמהלך חיינו במקום הסוער הזה.

More than 20 years of management and strategic consulting services such as facilitating strategic planning processes, directing dynamic simulations and scenario plannings provided with many insights about decisions making and organizations.

For the last 4 years I lecture "Entrepreneurship" in the Technion (lead technology studies academy in Israel) and it gives more insights.

this blog is an attempt to share with you some of those insights. Some of its posts are translated into English.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

"בשום תרחיש אין.."

בהתייחסו ל"זריעת הבהלה" על התוצאות של מתקפה אפשרית על ישראל בתגובה לתקיפה באיראן צוטט שר הביטחון אהוד ברק כמי שאומר ש"בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5000 וגם לא 500 הרוגים"

אז נרגענו.

רגע, בעצם מאיפה הוא יודע את זה בביטחון כה רב?

מה זה אומר "שבשום תרחיש אין"? שהוא עצמו לא חושב כך? או שמישהו הניח לפניו תרחיש אחד, או כמה, ובכולם מספר האבדות האפשרי נמוך הרבה יותר?

איננו יודעים את התשובה. ובעצם היא איננה חשובה כלל ועיקר משום שדבריו של ברק נעדרים כל בסיס הגיוני. לא ייתכן שאין תרחיש שיהיו בו 500 הרוגים. שיהיה ברור, אינני אומר שאני יודע/חושב שיהיו 500 הרוגים. אני אומר שבין כל התרחישים האפשריים, חייב להיות תרחיש כזה.


להמחשת דבריי אשתמש באירוע שחווינו רק לאחרונה והוא הפגנות הענק בנושאים החברתיים. לו היינו דנים בנושא לפני חצי שנה, והיינו מנסים להעלות תרחישים על הצפוי במדינת ישראל, אני מניח שלא היה עולה תרחיש של יציאת המונים לרחובות. אבל, אם היינו עושים עבודה נכונה ומתייעצים עם מי שמבין במה שקורה ברשתות החברתיות, והיינו שמים לב למה שקרה בבחירות האחרונות לראשות עיריית תל אביב, והיינו בוחנים הלכי רוח בקרב משפחות מהמעמד הבינוני, ייתכן והיינו מציגים גם תרחיש כזה. כנראה שלא היינו מייחסים לו הסתברות גבוהה, אבל עדיין היינו אומרים כי הוא אפשרי.

"אפשרי" היא מילת המפתח לשימוש בתרחישים. לאיש מאיתנו אין שום סיכוי לנבא בדייקנות את העתיד לקרות. גם אם זה קורה לנו מידי פעם, זה עדיין לא מבטיח שנדע לעשות זאת בפעם הבאה. השימוש בתרחישים אמור לתת לנו את קשת האפשרויות העומדות לפנינו בעקבות פעולות שלנו או של אחרים. ולכן, צריך להעמיד לדיון כמה תרחישים המתבססים על הנחות יסוד שונות. ועל כל אלו גם צריך להוסיף מקדם של הסתבכות/כישלון.

לכאורה, זה אומר שהכל פתוח כי אפשר לטעון שכל דבר אפשרי. אבל אין הדבר כך. בתהליך בניית התרחישים יש להתחשב גם באילוצים. יכולת הייצור של חברה מתחרה היא סופית והתרחישים יעסקו בשאלת היכולת שלה להרחיב את הייצור בהסתמך על זמינות אמצעי ייצור נוספים ובהסתמך על היכולות הפיננסיות שלה. הם יעסקו גם במגבלות הנובעות מיחסים אישיים – האם א' וב' יתגברו על משקעי העבר וא' ייצר עבור ב'? (פה, תמיד צפויות הפתעות J)

הדילמה של המנהל היא להחליט כלפי אלו מהתרחישים האפשריים עליו להיערך. כאן כבר נכנסים שיקולים של יכולות הארגון להשקיע את המשאבים הדרושים והיכולות ליצור מהלכים וגמישות שיידעו להתמודד עם מרבית התרחישים. גם אם יוחלט כי תרחיש מסויים הוא סביר יותר, עדיין אין הדבר מבטל את האפשרות שהאחרים יכולים להתקיים.


סוגיית ה"תרחיש אפשרי", בלהבדיל מ"התרחיש הסביר", נעשית משמעותית יותר באירועים בהם יש מרכיב גדול של אי וודאות ותלות במשתנים רבים מאד. האם לפני שנה היינו טוענים ש"יש תרחיש" שבו שריפת יער בכרמל תביא להריגתם של עשרות אנשים? אני בספק. ויחד עם זאת אני בטוח שלו היינו מתייעצים במומחים לנושא הם היו יכולים להציג בפנינו תרחיש אחד לפחות שבו בתוך כמה שעות מתפשטת שריפת ענק בכרמל. מתוך כך היינו גוזרים את שאלת מספר הנפגעים האפשרי. כנראה שהיינו טוענים שיש סיכוי סביר שכמה מהכבאים יישרפו, אבל מנגד היינו טוענים שגם בתרחיש כזה ניתן לפנות רבים מבתיהם וכן מספר הנספים במקומות המגורים יהיה נמוך. אבל האם היינו צריכים לשאול את עצמנו מה יקרה אם יימצאו אנשים רבים ביער? למשל טיול של בית ספר? אוטובוס נוסעים בקו רגיל מעוספיה לאוניברסיטה? אלו לא מאורעות נדירים מכדי שלא יהיו כלולים בתרחישים האפשריים.
בפועל, קרה משהו אחר לגמרי שנבע מטעות בהבנת המצב. ומכאן שגם נושא היכולת להבין את מה שקורה והיכולת לשלוט בכל הגזרות הם חלק מתרחיש אפשרי במצב כזה. מכאן, שלעניות דעתי, כל מי שעסק בתרחישי שרפות ענק במדינה היה צריך להגיד לפני שנה ש"יש תרחיש" ובו כמה עשרות הרוגים בשרפה בכרמל.

המומחים להלכי רוח במזרח התיכון טוענים שתקיפה ישראלית באיראן, גם אם תתקבל בברכה על ידי השליטים באזור, תעורר גלי תסיסה בכל המדינות. מכאן שצריך להיות לפחות תרחיש אחד שבו לצד תגובה איראנית, תהיינה מתקפות של החזבאללה מלבנון והחמאס מעזה, טרור מתאבדים מהגדה וטרור מסיני ומירדן. זה יקרה? אני לא יודע! זה אפשרי? בוודאי!

ישפוט כל אחד מהקוראים האם "יש תרחיש" שבו כל הדברים הללו ביחד יגרמו לנו 500 הרוגים או לא (תזכורת – באנתפאדא השניה נהרגו למעלה אלף ישראלים, כמחציתם בכ-140 פיגועי התאבדות. במלחמת לבנון השניה נהרגו 44 אזרחים ו-12 חיילים מירי רקטות).

ולכן, אני טוען שלאמירה של ברק לא יכול להיות שום ביסוס הגיוני. הסיבות לאמירה הזו כבר מחייבות דיון מתחום אחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה