"התכוננתי" מול "וויתרתי"

בתחילת דרכי כמנחה תהליכי גיבוש אסטרטגיה התבקשתי לסייע לארגון ממלכתי העוסק בעת ובעונה אחת ברגולציה ובמכירת שירותים לציבור שבהם היה לו מונופול. הצורך של הארגון לגבש לעצמו תפיסה אסטרטגית מעודכנת, ותוכניות פעולה תואמות, התעורר בעקבות קביעת כללי משחק חדשים. המשרד הממשלתי הרלבנטי התיר כניסת מתחרים שאיימו על המעמד המונופוליסטי.

כמו שמקובל בתהליכים כאלו, התחלתי אותו על ידי בחינת המצב התחרותי של הארגון ומצאתי כי למרות מאמצי מנהלי הארגון למנוע את כניסת המתחרים, יש לקחת בחשבון כי התחרות רק תלך ותיגבר. כך גם כתבתי בדו"ח הביניים שלי, כאשר המסקנה המתבקשת היתה להיערך למצב התחרותי השונה.

כשהגשתי את הטיוטה לעיון המנהל הוא ביקש ממני להוציא זאת מהדו"ח. הוא טען שהכנסת הערכה כזו כמוה כהודעה בכישלון הארגון במאמציו למנוע את התחרות.

"אם במשרד הממשלתי יראו את ההערכה הזו, הם יבינו שוויתרנו על הקרב".

"ומה עם ההיערכות למקרה שתיכשלו?"

"אני לא יכול לעשות אותה כי הם יידעו על כך"

אני כותב עכשיו את הדברים האלה בעקבות התחושה שקיבלתי לאחרונה, שיש חשש לעסוק בסוגיה מה יקרה אם איראן תצליח להשיג לעצמה יכולת גרעינית. העיסוק הנרחב בסוגיית מניעת היכולת הזו, המלווה בהצהרות פומביות, הופך את העיסוק ב"ביום שאחרי, אם לא" למעין הודאה בכישלון. הוא נתפס כמשדר חולשה, כלפי חוץ וכלפי פנים כאחת, וככזה שעלול לפגוע במאמצי המניעה כשלעצמם.

והנה לנו שוב סוגיית העיסוק בתרחישים אפשריים. כאשר בוחנים את התרחישים העומדים בפני אירגון כלשהו, החל מרמת המדינה וכלה ברמת החברה העסקית או העמותה, מן הראוי לברר האם הם אפשריים. לכאורה, מדובר בבירור פשוט. למעשה, הוא ניצב בפני המכשולים המוכרים של בחינת המציאות דרך עדשת הדעות המוקדמות והשאיפות האישיות שלנו. אין זה דבר של מה בכך להסכים שתרחיש שאיננו רצוי לנו הוא אפשרי ושצריך להיערך אליו. הדבר קשה לנו עוד יותר כאשר אנחנו מנסים למנוע את התפתחות התרחיש.

זה לא קל, אבל אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו. אם זה כל כך חמור שתחרות תחריף, או אם זה כה חמור שליריב תהיה יכולת אסטרטגית, עואנחנו מוכנים לפעול על  מנת מנוע זאת, אסור לנו להימצא בלתי מוכניפ אם המאמצינו ייכשלו. עלינו להיות מצויידים בכל הכלים, הקונצפטואליים והמוחשיים, לאפשרות שתרחיש החמור הזה יתקיים. אפילו במחיר האפשרות שמישהו יבין זאת כויתור מראש.

הדבר נכון שבעתיים אם ההיערכות הנדרשת מחייבת בריתות ושיתופי פעולה שאינם מקובלים היום. אלו הם אינם דברים שמתפתחים מהיום למחר. נדמה לי שברור לכל שאם הם יהיו דרושים בעתיד יש לבנות אותם היום. יש לבנות את התפיסה ויש להתחיל לבחון אותה יחד עם השותפים האפשריים.

ובשורה התחתונה, היערכות לתרחיש אפשרי, בעל השלכות שליליות, אמורה לכלול תמיד שני מרכיבים:

א. תכנון ונקיטת הצעדים הנדרשים בכדי לנסות ולמנוע אותו

ב. תכנון ונקיטת הצעדים הנדרשים בכדי להיות מוכנים אם המניעה תיכשל.