טקסט כללי על הבלוג

מזה שנים שאני עוסק בהתבוננות על ארגונים, גדולים וקטנים, ממלכתיים ופרטיים, עסקיים ומלכ"רים. לעתים כמנהל, אך בדרך כלל כיועץ שבא לסייע ביצירת שינוי, או לסייע בהנעה לפעולה בהתאם למתפתח בסביבה.

בשבע השנים האחרונות אני מלמד "יזמות" בפקולטה ללהנדסה תעשייתית וניהול בטכניון והדבר מוסיף עוד זוויות התבוננות.

תחומי ההתמחות העיקריים שלי הם תכנון אסטרטגי, סימולציה דינמית (משחק סימולציה) ותכנון בעזרת תרחישים.

הבלוג הזה הוא ניסיון לשתף חלק מהתובנות שנוצרו במסגרת עבודתי ובמהלך חיינו במקום הסוער הזה.

More than 20 years of management and strategic consulting services such as facilitating strategic planning processes, directing dynamic simulations and scenario plannings provided with many insights about decisions making and organizations.

For the last 4 years I lecture "Entrepreneurship" in the Technion (lead technology studies academy in Israel) and it gives more insights.

this blog is an attempt to share with you some of those insights. Some of its posts are translated into English.

יום שני, 23 ביוני 2014

סטרטאפיות - STARTUPISM


הדברים עדיין לא מגובשים מספיק. הם מתבססים על התרשמויות מאירועים שונים, מפגישות ושיחות אקראי ומהתבוננויות ברשתות חברתיות שונות. אני מעלה את הדברים על הכתב כחלק מתהליך הגיבוש ומציפייה לתגובות.

עיקר הדברים - מתפתחת תרבות, הנושאת סממנים של קהילה דתית, שהכרתה וקבלת תנאיה, יהפכו להכרחיים עבור מי שירצה למצוא תעסוקה בתחום העסקי. אני משתמש בדימוי של קהילה דתית כי מדובר בטקסים, במורי הלכה לצד הצורך להתמסרות טוטאלית לציוויים ולדרכי ההתנהגות של הקהילה.

בחרתי לקרוא לה ״סטרטאפיות״ שכן זו התרבות שמתפתחת סביב הגידול המרשים במספר הסטרטאפים.


לפני שאנסה לתאר אותה, אני מבקש להסביר מדוע אני מעריך שישנה חשיבות מאד להכרתה על ידי בני העשרים והשלושים. בניגוד למה שהיה מקובל עד לאחרונה, הולכים וגדלים הסימנים לכך שסטרטאפים יהיו מקום העבודה הראשון של רבים מאד מאלו המבקשים להיכנס למעגל העבודה בשנים הבאות. תחזית זו מתבססת על שתי התפתחויות עיקריות:
א. תהליכי מיכון מקטינים את הצורך של חברות גדולות ומבוססות בגיוס עובדים חדשים.
ב. חברות גדולות בוחרות להתחדש בעיקר על ידי קניית חברות חדשות המפתחות ומציעות מוצרים חדשניים. בחשבון כולל זה זול יותר עבורן  ושומר על היציבות הנדרשת בתהליכי העבודה הרגילים.

מכאן שלמספר ההולך וגדל של מבקשי תעסוקה תעמודנה שלוש חלופות עיקריות:
א. לנסות ולמצוא תעסוקה בתחומים אחרים מאלו שהשכלתם וכישוריהם הובילו אותם בתחילה.
ב.  להצטרף לסטרטאפ קיים. הסיכוי כאן תלוי מאד בצרכיו הייחודיים של הסטרטאפ, שבדרך כלל מקמץ בגיוס, ובהתאמה של המועמד/ת לצרכים ייחודיים אלו.
ג.   להקים עסק משלהם. 

אלו שירצו להקים עסק משלהם, מרצון או מחוסר ברירה, ימצאו מהר מאד שהם נדרשים להתנהגויות וכללי משחק השונים לחלוטין מכל מה שהכירו עד אז.

לכאורה, אין בכך כל חדש. הקמת עסק חדש כרוכה באי וודאות גדולה מאד הכופה על היזם להשתמש בכלים, ולפעול על כללי התנהגות, האמורים להתאים לתנאים אלו. בשנים האחרונות ישנן מסגרות רבות המנסות להנחיל אותם ליזמים החדשים בצורה ממוסדת. גם אני שותף לכך כמי שמלמד "יזמות וקנין רוחני" במסגרת קורס סמסטריאלי עבור תלמידי כל הפקולטות בטכניון. הדגש בקורס שלי, כפי שמקובל במרבית הקורסים לנושא ברחבי הגלובוס, הוא על מציאת לקוחות רלבנטיים לרעיון, התאמת הרעיון לצרכי השוק, קביעת קהל המטרה הראשון וכן הלאה.

אז מה ענין ה"סטרטאפיות" לכאן?

אתחיל בסיפור קצר. לפני מספר ימים הייתי נוכח בהצגה של למעלה מ-10 סטרטאפים חדשים הפועלים במסגרת אקסלרטור (ACCELERATOR) אחד. כלומר, הם שוהים ביחד במסגרת אחת, המארחת אותם למספר חודשים, ומאפשרת להם תנאים הולמים הנדרשים בצעדים הראשונים של מסחור רעיון. מספרם של האקסלרטורים נמצא בעליה מתמדת. מוערך כי בישראל פועלים כיום כ-20 אקסלרטורים המארחים למעלה מ-200 סטרטאפים בכל מחזור, הנמשך מספר חודשים. בסוף המחזור מנסים הסטרטאפים לגייס את הכסף הנדרש לצעדים הבאים והם יוצאים למסע הגיוס המהווה חלק משמעותי ומכריע בחיי כל סטרטאפ.
(הערה – איני מציין את שם האקסלרטור משום שהנושא שאני מבקש להתייחס אליו מוערך על ידי ככזה שאיננו קשור במקום זה או אחר).

האירוע שנכחתי בו היה אמור להיות מעין חזרה לקראת ״הדבר האמיתי״, שהוא ההצגה בפני משקיעים אפשריים.  וכך הם עלו לבמה, אחד אחר השני, והציגו את המיזמים . לכל מיזם ניתנו 5 דקות להציג את עצמו, לנסות להרשים משקיעים אפשריים, ולהניע אותם לרצות ולהיפגש עם היזמים לצורך קבלת פרטים נוספים.

אחרי השלישי או הרביעית הבנתי  שאני צופה באותה הצגה בעשר וריאציות שונות. ולא מדובר רק במבנה וסדר מצגת הפאואר-פוינט. כל המציגים, ללא יוצא מהכלל עמדו בדיוק באותה נקודה על הבמה. אפשר היה לצייר מעגל שקוטרו 60 ס"מ ושכולם עמדו בתוכו. גם הבעות הפנים, טון הדיבור, והמנגינה נראו ונשמעו כמעט זהים אצל כולם. ניכר היה שהם נענים להדרכה של איזה במאי שנתן לכולם את אותן ההוראות.

מישהו אמר להם שזו הדרך להרשים וכו-לם נענו.

על פניו זה נוגד את מה שניתן לצפות מיזמים בתחילת דרכם. להיות יצירתיים, לנסות ולפרוץ מסגרות חשיבה חדשות, להציע משהו חדש, שאולי הלקוחות אפילו לא מודעים לצורך בו, וכן הלאה. איך זה מסתדר עם כך שבכדי להשיג כסף היזם אמור לפעול על פי נוסחה שטובה לכולם?

מי שעוקב אחרי המתרחש בתחום זה לא צריך להיות מופתע. הוא יראה שהסטרטאפים פועלים בסביבה מאד מונוטונית הדורשת כללי התנהגות ברורים. העומס שיוצרת הסביבה הזו הולך וגדל, ועימו גדלה הדרישה להתאמה לסביבה הייחודית הזו. העומס גדל כי מספר היזמים נמצא בעליה והוא גורר איתו את כל אלו שמנסים לנצל הזדמנויות. החל מהמשקיעים וכלה ביועצים ומארגני אירועים למיניהם, המציעים את שרותיהם ליזמים המבקשים סיוע בעצה, ובעיקר בכסף. 

הדבר הבולט ביותר בתהליך הזה הוא מספר האירועים שיזמים נדרשים ללכת אליהם, בתקווה ליצירת המפגש המתאים. אני עוקב אחרי סטרטאפ של ידידים, שנמצא במצב מתקדם יחסית עם תקוות גדולות, ואינני יכול שלא להתרשם ממספר המפגשים, תערוכות, תחרויות בארץ ובחו״ל שהם נוסעים אליהם. באותה מידה אני עוקב אחרי כמה קהילות רלבנטית בפייסבוק כמו, למשל, קהילה הקרויה Start-Up Stadium שיש לה מעל 35 אלף עוקבים. אתם מוזמנים להיכנס ולהיווכח כמה אירועים יש שם.

האין זה ה- networking המפורסם, שכולם מכירים בצורך בו בכדי להצליח? אני טוען שזה משהו עמוק יותר. זוהי ה״סטרטאפיות״. לא די ביצירת קשרים. לא די ביכולת ההצגה (וזו הזדמנות לחזור למודל שהכנתי לתחילת שנת הלימודים הקודמת). בכדי להצליח כאן צריך להבין איך כל השיטה עובדת, להיות מוכן לשחר לפתחם של מורי הלכה, לאמץ קודי התנהגות ודיבור מתאימים, ולהיות מוכן ללכת ל"מקדש" (המיקום משתנה, המהות נשארת), פעם אחר פעם, עד שתענה התפילה.

אני ער לכך שיהיו כאלו שיטענו שכל ניהול, וכל יוזמה חדשה, מחייבים הכרה טובה של הסביבה שבה פועלים, ומחייבים הבנת נתוני המפתח להצלחה. למיטב הבנתי המצב פה שונה. בעיקר כי מדובר בגיוס כסף שלא במסגרת המערכת המוניטרית אלא במערכת של משקיעים המסכנים כספם, כשאין להם בטוחות למקרה של השקעה כושלת. המיעוט היחסי של משקיעים כאלו, לעומת הגידול המשמעותי במחפשי ההשקעות, יוצר תחרות חריפה. לא של מוצר מול מוצר. התחרות היא של רעיון מול רעיון, ושל קישור מול קישור, ושל מצגת מול מצגת.

ובכדי להכיל את כל המרדף התפתחה ״הסטרטאפיות״. רק מי שמכיר את הכללים, הכנסים, הספרים, כללי ההצגה, ומורי ההלכה שלה, יכול לבצע את הצעדים הראשונים שיאפשרו את מימוש הרעיון שלו.

לאחר פירסום הדברים קיבלתי תגובה מידיד, הדואג מאד לפרטיותו, ושאוכל לזהות אותו רק כאחד הראשונים להקמת סטרטאפ מצליח וכמי שמעורב מאד בתחום ההון סיכון. להלן דבריו: 
אתה צודק במאה אחוז, אלא ש"מה שהיה הוא שיהיה" : נסיוני האישי מראה שהמאיצים למיניהם והחממות (שהן אגב מכונה לייצור דמי ניהול או deal-flow יותר מאשר גוף עאלק-אלטרואיסטי שנועד לעזור) – לא יוצרות מיזמים מצליחים, כמו גם כנסי היזמות של הגופים המובילים במשק והעאלק-פרסים שהם מציעים ל"יזם השנה". הפרסים הללו ניתנים שם על מנת למשוך את המתוסכלים הבאים לשלם דמי השתתפות בכנס, כמו המאמינים השוטים התורמים לבאבא מסוג זה או אחר, ונועדו להציג סיפורי הצלחה של יזמים או מיזמים שכמעט תמיד הצליחו בניגוד לשיטה...למיטב זכרוני – מובילאיי או וויז לא הציגו באקסלרטור.

15 תגובות:

  1. יש סטארטאפים מעניינים ומוצלחים שנמצאים בשולי המעגל הזה. לא מלית ברירה, אלא כי אינם זקוקים להשתייך אליו. הם בוחרים בדרכים אחרות וסביבות אחרות. ה"דת" נראית נפוצה כי המדיה מתרכזת בעולם שכתבת עליו, אבל סטארטאפים רבים (בוודאי בתחומים טכנולוגיים אחרים) לא נכנסים לקטגוריה הזו.

    השבמחק
    תשובות
    1. האם אלו שלא בקטגוריה הם מה שנשאר מהעבר או שאכן מדובר בשתי קטגוריות שונות. אני מעריך שיש שינוי גדול שבו הרוב המכריע יצטרך לקבל עליו עול תורה ומצוות של הסטרטאפיות

      מחק
  2. ניראה לי שצריך לבחון את מאפייני ההתנהגות של הסטארטאפים שהצליחו ולא את אלה של הקהילה, שהרי זה מה שאנחנו מנסים לפצח. אלא אם כן המטרה היא לבדוק את מבנה שוק העבודה, כלומר הטענה הראשונה שלך וגם כאן אני תוהה האם באמת המשרות נוצרות אצל סטארטאפים או דוקא אצל חברות גדולות, לאו דווקא יזמיות.

    השבמחק
    תשובות
    1. ההערכה כי החברות הגדולות יגייסו פחות איננה שלי. אבל הנושא הזה איננו עיקר הטיעון שלי. הוא רק מסביר למה מה שאני מזהה כהתפתחות ״דת״ צריך לעניין רבים יותר. סיכוייהם להיות חלק ממנה הולכים וגדלים עם הזמן.

      מחק
  3. אתה קופץ כאן מהמצוי לרצוי. אכן ישנה אחידות תמוהה בין סגנון ההתנהלות של רבים מהסטארט אפים החדשים, אך אני טוען שהאחידות הזו מאוסה על המשקיעים בפוטנציה, אפילו אם היא במידה רבה גם מוכתבת על ידם.

    תמיד יש פער בין מה שמישהו טוען שהוא רוצה (במקרה זה - הקרנות) לבין מה שהוא רוצה באמת. הם רוצים שירשימו אותם, שישכנעו אותם. זו המהות - הצורה פחות חשובה.

    צריך גם לזכור שמעבר לקרנות האמריקאיות (שהן הפורמליסטיות ביותר, ומכתיבות הליך מאד מובנה) קיימות גם קרנות נוספות בעולם, ובכלל - מעבר לקרנות, קיימים משקיעים שונים ומשונים, פרטיים ומוסדיים, שלכל אחד מהם העדפות ודגשים משלו.

    שמעון פרס אמר פעם (ואולי ציטט את בן גוריון): "מוכרחים להעז", ואני חושב שזה תופס גם כאן. מי שלא יחשוב ויפעל מחוץ לקופסא, יחטא לעצמו ולעיקר.

    השבמחק
    תשובות
    1. ההתייחסות שלי לאחידות בהצגות היתה כמאיץ בלבד לכך שכל המאמצים שאתה מדבר עליהם הולכים ומתכנסים למין ״סצנה״ שמחייבת את כולם להתנהג אותו הדבר.

      מחק
  4. אתה צודק. העולם אכן משתנה במהירות מדהימה. אני רואה את זה על הסטודנטים אשר למדו בקורסים אותם העברתי. בשנתיים-שלוש יש שינוי מדהים ( רדיקאלי ! ) בהתנהגויות ובסדרי העדיפויות.

    הדור הצעיר ( בני ה-20-30 ) מגיב לשינויים בשוק העבודה וגם מביע העדפות ומשנה התנהגויות ( תעסוקה ) בהתאם. האנשים הצעירים הולכים ליזום עסק / מוצר משלהם.

    מה שאתה מתאר בפוסט הזה מתאר נכון את מה שוקרה בעולם היזמות. והעולם הזה הופך להיות "שוק העבודה" העיקרי של בני הדור הצעיר.

    בני הדור הזה שונים באופן קיצוני מאתנו ( הקשישים... ) ושונים גם מילדינו ( אשר רובם בני 30-40... ). שוני זה יצור במקביל שינוי חברתי וכלכלי אותו נתחיל ככל הנראה לראות רק בעוד 5-7 שנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה. ״שוק העבודה״ הזה שונה לחלוטין ממה שהיה מקובל עד עתה. ההצבעה על כך היא המטרה העיקרית של דבריי כאן.

      מחק
  5. אם לא שכחתי מישהו, 100% מחברי אינם עובדים בסטארטאפים. אני בן 30. למדתי הנדסה. כמובן שיתכן וזה לא מדגם מייצג.

    האם ישנה סטטיסטיקה כלשהי לגבי אחוז היזמויות המגיע לידי מימוש ? אחוז היזמים המתמידים לעומת אחוז היזמים הנוטש יזמותיו לאחר מספר שנים ו-"מתמסד" ?

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי נתונים. אני מזהה שינוי וייתכן ואני טועה. אם אני צודק זה יחייב רבים להיות מסוגלים להצטרף לדת.

      מחק
  6. לגבי שלוש החלופות - שכחת חלופה מרכזית והיא עבודה בחברה גדולה. ישנו מספר גבוה של חברות הייטק גדולות בארץ, שמגייסות עובדים עוד כסטודנטים - למשל מייקרוסופט, אינטל, גוגל, וכו'. הסטודנטים לומדים את המקצוע והטובים נשארים בד"כ בחברה.

    עוד נקודה מעניינת היא מטרת הסטרטאפ. אנשים לא פותחים חברה, אלא פותחים סטרטאפ, בהתכוונות מלאה לעשות את האקזיט. זה מאוד תואם דור Y, שחושב מראש על הנקודה הבאה, על היציאה לדרך אחרת. בגלל שכולם כאלה, גם כולם בסופו של דבר נראים ומתנהגים אותו דבר.

    האבחנה שלך שהסטרטאפיסטים הם בעצם בנויים מאותה תבנית היא מאוד נכונה. מכיוון שכך, אני חושב שבמסקנה הסופית שלך ישנה טעות לוגית. התחרות חריפה אמנם, אבל בנאלית. כולם עושים הכל אותו דבר. ע"מ להצליח, ייתכן ולהכיר את הכללים ולפעול לפיהם (להיות חלק מה"דת") לא יקדם לכיוון מימוש הרעיון. ה"אפיקורוסים" יכולים פה להצליח אולי יותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אבחנה מעניינת. ברור שסיכויי ההצלחה תלויים ביכולת להתבלט. השאלה היא איך הנון קונפורמיסטים יצליחו לעלות על הרדר של כל אלו שעסוקים בטקסי הדת?

      מחק
    2. הם מצליחים ע"י גורם הפתעה. אפליקציית YO היא דוגמא מצוינת לכך - כל ה"מאמינים" בדת הזו פשוט בזים לה. ועדיין, היא הצליחה בטירוף וגייסה מיליון דולר תוך שבועות ספורים.
      עוד דבר - המצליחים הם הדתיים האדוקים ביותר. אילו שחייהם תלויים בהצלחת הסטרטאפ שלהם. שמנסים עוד ועוד. הדתיים האחרים, המלאכים (אחלה של תרתי משמע), מעריכים אנשים שהם כמוהם אבל יותר אדוקים. כמו בדת רגילה.

      מחק
  7. למרות שחשבתי לא לענות לבלוג, הרי פניך מחשבותיי:
    הי

    אני לא כל כך אוהב להיכנס לתחומים בהם הבקיאות שלי לא מי יודע מה, ולכן אני משיב לך כאן ולא לבלוג.

    לפני מספר ימים אמרתי לאגט שאחד מחברי התבקש לבחון סטארטאפ. היא שאלה אותי: מדוע דווקא בחרו בו. אמרתי לה: יש לו ניסיון. אמרה לי: מה זה ניסיון. אמרתי לה: הוא היה מעורב בכמה וכמה סטאראפים. שאלה: מה זה מעורב? אמרתי: השקיע. שאלה:יזם משהו? עניתי: שני סטארטאפים מהתחלה ועד הסוף. תמהה: הצליח? השבתי: לא. פערה זוג עינים: אז למה פנו אליו. עניתי: הוא מבין בסטארטאפים. אמרה: גם אני מבינה בהם, אני קוראת על המון כאלו שמצליחים בדה מרקר. אמרתי: אבל הוא מתעסק בזה על בסיס יום-יומי. שאלה: למה לא הלכו למישהו שהצליח, אולי יש משהו שהחבר שלך לא יודע. לזה כבר לא הייתה לי תשובה.

    אז למעשה מדובר בדת - שאת האלוהים שלה לא הזכרת. זה לא משהו מופשט. זה משהו הכי פטישיסטי שיכול להיות, ובגלל שהוא כזה הוא מתעתע. פעם ישנו ופעם איננו. חכם מימון אמר שבשביל להגיע אליו לא צריך הרבה. צריך מזל. זה לא הרבה. רק 77 בגימטריה. את היתר אפשר לראות במסלול ובדרך אליו. אתה יכול לבוא עם רעיון גאוני ותציג אותו בצורה הכי נכונה בפני האיש הכי נכון, שרגע קודם קיבל שיחה מאשתו שהערב היא לא יכולה, אז הוא גם לא יוכל. ולעיתים תציג משהו קרוב ל- לא מדוייק, בצורה רשלנית למישהו שהיו לו די סיבות להגיע עם חיוך למצגת, והופה - כל הדלתות נפתחות בפניך. גוזף הלר הציג את ספרו catch 22 בפני 22 מו"לים ונזרק לכלבים ומאחר ולא הרפה הוא פנה למי שפנה והיתר היסטוריה. גם ג'יי קיי רולינג עברה את אותה הסאגה עם הארי פוטר. פנחס שדה עבר את אותו תהליך עם ספר הקאלט שלו, "החיים כמשל". הוא הודפס לראשונה בבית דפוס נידח ורק לאחר שזכה להצלחה, עם עובד (תתבונן בשם עם-עובד...) לקח את הספר תחת חסותו. צר לי שאני משתמש בדימויים מהעולם הקרוב לי, ולא מהעולם הטכנולוגי. אני בטוח שגם בו יש דברים כאלו. אבל כך זה עובד. יש לך 77 (ולעיתים 777) והיתר ייטמן בדפי ההיסטוריה, כי רק כך ניתן להגיע לאלוהות.

    נ.ב. אתה יכול להציב זאת בבלוג.

    ידידך ומקוריך

    השבמחק
  8. נעים מאוד, אני אגט מהטוקבק הקודם :)
    האם זו דת? זו שאלה מעניינת שאפשר לנתח את תשובתה בעזרת קריטריונים להגדרה של דת. אני לא בטוחה שהתשובה לכך תהיה חיובית. ממה שאתה מתאר יונתן נראה שיש כאן תהליך מיסוד, שקורה באופן עקבי להרבה תופעות חברתיות מימים ימימה, שהרי מה שלא מתמסד נעלם. אני חושבת שיש כאן תופעה שאפשר לכנות אותה בשם "סטרטאפיסט נולד". בדומה לתכניות הריאליטי שמציפות את ערוצי הטלוויזיה, והמטרה של המשתתפים בהן היא להפוך ל'טלנטים', לא אומנים, לא זמרים אלא טאלנטים, כך גם אותם יזמים צעירים, אני מתרשמת שהמטרה שהתחילה בחדשנות ויזמות הפכה ל'טלנטיות'. ראוי לשים לב לפראדוקס שנוצר כאן שכן המהות של הסטארטאפ היא חדשנות והנה תהליך המיסוד הופך את הקערה על פיה, מרוקן את המהות ומשאיר את המסגרת.

    השבמחק