טקסט כללי על הבלוג

מזה שנים שאני עוסק בהתבוננות על ארגונים, גדולים וקטנים, ממלכתיים ופרטיים, עסקיים ומלכ"רים. לעתים כמנהל, אך בדרך כלל כיועץ שבא לסייע ביצירת שינוי, או לסייע בהנעה לפעולה בהתאם למתפתח בסביבה.

במשך שמונה שנים (2012-2019) לימדתי "יזמות" בפקולטה ללהנדסה תעשייתית וניהול בטכניון והדבר הוסיף עוד זוויות התבוננות.

תחומי ההתמחות העיקריים שלי הם תכנון אסטרטגי, סימולציה דינמית (משחק סימולציה) ותכנון בעזרת תרחישים.

הבלוג הזה הוא ניסיון לשתף חלק מהתובנות שנוצרו במסגרת עבודתי ובמהלך חיינו במקום הסוער הזה.

More than 25 years of management and strategic consulting services such as facilitating strategic planning processes, directing dynamic simulations and scenario plannings provided me with many insights about decisions making and organizations.

For 8 years (2012 - 2019) I taught "Entrepreneurship" in the Technion (leading technology studies academy in Israel) and it provided more insights.

This blog is an attempt to share with you some of those insights. The relatively new posts include a version in English that follows the Hebrew version.

יום שישי, 18 ביוני 2021

על הנזק המצטבר של מאפייני הדיון הציבורי On the long term negative effects of the public debate in Israel

 The English version follows the Hebrew one




האירועים האחרונים בישראל – העימות עם חמאס והקמת הממשלה החדשה – הביאו אותי לתובנה מסוימת של מאפייני ואיכות הדיון הציבורי בישראל שעלולים להמשיך ולפגוע בסיכויים להעלות את ישראל על מסלול יציב. מצאתי לנכון לשתף תובנה זו אתכם גם אם ברור לי שיש סיכוי שבתום קריאתם, תעלה שאלה נוספת שאין לי עליה תשובה מניחה את הדעת.

הנחת היסוד שלי היא שלמאפייני הדיון הציבורי יש השלכה על מהות ואיכות ההחלטות המתקבלות על ידי מקבלי ההחלטות סביב שלחן הממשלה. ככל שהדיון הציבורי, על מרכיביו השונים - ברשתות החברתיות, בתקשורת, בשיחות רעים וכדומה - יעסוק בסוגיות שאקרא להן "רמת המיקרו", כך הוא ידחוף את מקבלי ההחלטות בדרג הממשלתי להתעסק ברמה הזו. כמו כן הוא יקל על מקבלי החלטות שישאפו, מלכתחילה ומשיקוליהם האישיים, לעסוק בעיקר סוגיות מיקרו,

במצב הנוכחי של ישראל, שנוצר בעקבות התוהו ובוהו של השנתיים האחרונות – בעיקר, מערכות הבחירות התכופות והעדר תקציב מדינה – יש משמעות גבוהה ליכולת של הדיון הציבורי לעסוק בסוגיות המאקרו ולסייע לממשלה להתמקד בהן. במצב הנוכחי נדרש שבמוקד הדיון הציבורי יעמדו סוגיות כמו, המדיניות החברתית והכלכלית הנדרשת לישראל, הקטנת האלימות במוקדים השונים, השגת יציבות שלטונית לאורך זמן, הסדרת יחסינו עם הפלסטינים וכד׳.

יום שלישי, 24 בנובמבר 2020

על הצורך להודות "אני לא יודע" On Occasions When "I don't know" is Essential





The English Version Follows the Hebrew One


במהלך העיסוק רב השנים שלי בניתוח מידע, היו כמה רגעים, שאני זוכר אותם היטב כרגעי מפנה. אלה היו רגעים, שבהם קיבלתי החלטות או שהתנהגתי באופן שחרג מהאופן שבו שהתנהלתי קודם לכן, ושלאחריהם הבנתי טוב יותר את המוטל עלי והתיפקוד שלי השתנה לחיוב. אחד מרגעים אלו התרחש באחת השנים הראשונות לעיסוק שלי, והוא היה הרגע שבו אמרתי "אני לא יודע".

אמרתי זאת לראש צוות התכנון שהתכנס לצורך בניית פקודה לתקיפת אווירית של מטרה כלשהי. תפקידי, כקצין מודיעין אוויר, היה להביא את כל המידע הקיים על המטרה ועל האופן שבו היא מוגנת. במקרה הנדון, היו למערך המודיעין פערי מידע גדולים. בדרך כלל פערי מידע היו מכוסים על ידי העלאת השערות, בהסתמך על כל מה שהיה ידוע קודם לכן או מה שהיה על מקומות דומים. המתודה הזו הייתה בעייתית משום שלא תמיד היה ברור לצרכנים, במקרה ההוא לראש הצוות, שאלו הן השערות ולא מידע קונקרטי. אני מרשה לעצמי להעריך כי לעתים קרובות הוצגו ההשערות על ידי אנשי המודיעין משום שבמערכת צבאית חייבים לתת תשובות. "אני לא יודע" איננה מתקבלת בהבנה. כולם חייבים לדעת.

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

על הסיכוי להבין את המשמעויות של תרחיש חדש בתנאי הפתעה On evaluating the forthcoming scenario under surprise conditions

 


The English version follows the Hebrew one 

שיחה עם חבר הביאה אותי לבחון, על קצה המזלג, את הנדרש על מנת לפעול בצורה מושכלת בהתאם להתפתחות חדשה ומיידית, הסותרת לחלוטין את הפרדיגמה שבה החזקנו עד לפני מספר שעות. אף כי את הבחינה עוררה סוגיית ההפתעה בטרם מלחמה, וההתבוננות היא דרך העדשה הזו, אני מעריך כי התובנות הן רלבנטיות לכל ארגון במצב של הפתעה.

השיחה בינינו נסובה סביב השעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים 6 באוקטובר 1973. הוא התייחס לכך שחיל האוויר הזניק את כל מטוסיו להגנה מפני תקיפה מאסיבית של מטוסי חילות האוויר של סוריה ומצרים. בדיעבד, ההזנקה המאסיבית הזו היתה מיותרת, משום שתקיפה כזו לא תוכננה כלל. בפועל היא שיבשה קשות את האופן שבו חיל האוויר הישראלי נכנס לאותה מלחמה.
לכאורה, היינו אמורים לדעת שאין כל כוונה של מצרים וסוריה לנקוט במהלך כזה. בכדי להבהיר כיצד הדבר קשור לתפקוד בשינוי מיידי של פרדיגמה, אתייחס בקצרה לתקופה שקדמה למלחמה. התפיסה הבסיסית של המודיעין הישראלי ומקבלי ההחלטות, שהסתמכה על מידע אמין, היתה שהמצרים לא יצאו למלחמה לכיבוש מחדש של סיני. הסיבה להימנעות המצרית ממלחמה נובעת שהם מעריכים כי אין בכוחם לנטרל את חיל האוויר הישראלי בבסיסיו. הסבירות למלחמה ביוזמת המצרים היא נמוכה כל עוד לא הושגה יכולת כזו.

יום שני, 31 באוגוסט 2020

לו היינו חושבים על השגת שינוי בישראל במושגים של הקמת סטארטאפ

 

ניסיתי לחשוב על בניית האלטרנטיבה לשלטון הנוכחי במושגים של בניית סטארטאפ (8 שנות הוראת היזמות בטכניון עדיין משפיעות על תהליכי החשיבה שלי). בדברים הבאים אני מבקש לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי בניית סטארטאפ פוליטי דימיוני שיבקש לחולל שינוי משמעותי במדינת ישראל.

בכדי שסטארטאפ יצליח הוא צריך שיקנו את המוצר/השירות שהוא מציע. יש האומרים שרוב הכשלונות של יוזמות עסקיות חדשות נובעות מכך שלא נוצרה התאמת מוצר/שוק (בקהילה ישתמשו במונח באנגלית market/product fit).

יום רביעי, 15 ביולי 2020

על הכשלון המנהיגותי שאיפשר את "קורונה ב'" The Leadership Failure that Made Israel Reach Corona B Phase

 The English Version Follows the Hebrew One


ישראל התנהגה בדיוק על פי התרחיש הסביר יותר, והגיעה כצפוי לקורונה ב׳. זה קרה כי בשעת המבחן לא עמד בראשה מנהיג שעמד באתגר המנהיגות הייחודי שמציגה החברה בישראל.

 

כל מדינה מציגה אתגר מנהיגותי שונה, כנגזר מהמאפיינים הייחודיים של החברה שלה. הנחת המוצא להמשך הדברים שלי היא, שברוב המקרים, המנהיג הנכון והנחוש, המבין היטב את התנאים שבהם הוא פועל, יכול להוביל את מדינתו אל היעד הנכון.


הניתוח של התהליך שהוביל לקורונה ב׳ צריך להתחיל מהתבוננות על המאפיינים הרלבנטיים של מרבית האזרחים במדינת ישראל. ניתן לתמצת אותם בקצרה, וסליחה על ההכללה, על פי ראשי הפרקים הבאים, שחלקם חופפים, ושאינם מופיעים בהכרח על פי סדר עדיפות:

  • נכונות נמוכה יחסית לקבלת מרות (החל מדחיית מרות המורים בבית הספר)
  • פקפוק והטלת ספק בהנחיות רשויות ממונות (החל מהבית, המשך בצבא, במקומות העבודה, וכן הלאה)
  • נכונות גבוהה יחסית לבדוק את גבולות המותר והאסור
  • ״לא לצאת פראייר״

הסיבות שהביאו את ישראל להנחיל לאזרחיה את המאפיינים הללו ראויות לדיון נפרד. אומר רק שאת התעצמות המאפיינים בשנים האחרונות ניתן לייחס למדיניות המפלגת של ראש הממשלה, שמטעמיו דוחף את החברה בישראל להטיל ספק ברשויות השלטון והמשפט, ובונה תאוריות קונספירטיביות לגבי הגורמים לתופעות ולעמדות של מתנגדיו.

יום שלישי, 30 ביוני 2020

על הקשר שבין מאפיין ייחודי של הדיון הציבורי בענין הקורונה ובין היכולת שלנו לקבל החלטות לגבי עצמנו.

כמה מלים על הנזק שגורם, לרבים מאיתנו, מאפיין מיוחד של הדיון הציבורי על צעדי הממשלה נוכח הקורונה. למיטב שיפוטי מאפיין זה פוגע ביכולתנו לתכנן היטב את אורחות חיינו בתקופה הזו.

מאז תחילת המשבר זוכה התנהלות הממשלה לביקורת ציבורית נרחבת. ניתן להבחין בכמה מניעים עיקריים לביקורת זו:
  1. ביקורת הנובעת מהערכה המתבססת על ניתוח נתונים, ברמה כזו או אחרת, של חומרת איום הקורונה, והצגת מסקנות הנובעות מכך. האם צעדי הממשלה הנוכחיים רלבנטיים או שנדרש לשנותם.
  2. ביקורת נוכח הבלבול שיצרה מדיניות הממשלה - חוסר העקביות, השינויים התכופים, וכיו"ב של הוראות הממשלה.
  3. ביקורת הנובעת מתוצאות המשבר והחלטות הממשלה ליציאה מהמשבר - המפולת החברתית והכלכלית שאליה הידרדרו מיליונים מאזרחי המדינה.
  4. ביקורת הנובעת מהיעדר אמון בסיסי בצעדי הממשלה, ובעיקר בשל החשש שהיא משרתת את האינטרסים האישיים של העומד בראשה.
כפי שניתן לראות יש הבדל בין הביקורת בסעיף 1 המתבססת על הערכה של איום הקורונה לעומת הביקורות בשלושת הסעיפים הבאים שנובעות, מתוצאות מדיניות הממשלה או מחוסר האימון הבסיסי בה.

יום שבת, 20 ביוני 2020

אבי טיפוס של החלטות בתנאי אי וודאות - תובנות מתקופת הקורונה Prototypes of Decisions - The Uncertain Corona-era Insights

The English Version Follows the Hebrew One


תקופת הקורונה מספקת לי הזדמנות להציג את התובנות שלי לגבי האופן שבו הפרט מתמודד עם אי וודאות. התובנות הללו נוצרו במהלך השיטוטים ברשתות החברתיות ובמהלך ההתבוננות שלי על האופן שבו מגיבים חבריי הקרובים (כולנו בקבוצת סיכון 😊). אני מוצא שהתובנות הללו תקפות למצבי חוסר וודאות בכלל, ולא רק לתקופה הזו. יותר מכך, אני מוצא שהן תקפות, באותה מידה, גם להתנהגות של ראשי ארגונים וכפועל יוצא מכך, להתנהגות ארגוניהם בכלל.

הקורונה יצרה שני איומים עיקריים, בעת ובעונה אחת:

  1. החשש מהידבקות
  2. החשש מפגיעה ברווחה האישית – ההכנסה וחיי החברה.

האיומים הללו, לחוד וביחד, יצרו אי וודאות ביחס ל:

  1.  ההתנהגות האישית הרצויה בכדי להקטין את סיכויי ההידבקות
  2. הבטחון בסביבות הייחוס – משפחה, חברים, עסקים וכד'
  3. מימד הזמן – מתי זה ייגמר?


יום רביעי, 12 בפברואר 2020

ההקשבה כמשלים חיוני של שיתוף - Listening as an Essential Complement of Sharing

The English Version Follows the Hebrew One

הפעם על ההקשבה כמשלימה חיונית של השיתוף והדיבור.
אי הוודאות בכל סביבות הפעולה שלנו הולכת ומתגברת, הן מבחינת קצב השינויים והן מבחינת מספר המשתנים הרלבנטי. יחד איתם גדל הצורך שלנו להתאים את עצמנו לפעולה בתנאים אלו. בדברים הבאים אתייחס למרכיבים חיוניים בהתאמה הזאת בשלבים הראשונים של מסחור רעיון עסקי. למיטב שיפוטי, בשלבים אלו הדיבור והשיתוף, לצד יכולת להקשיב, הם קריטיים.
ההבנה שקבלת החלטות עסקיות צריכה להישען על איסוף וניתוח סיסטמתיים של מידע, מלווה אותנו שנים רבות. היא מוטבעת בכל מיני מודלים מוכרים של תכנון. למשל, כמעט כל אלו העוסקים באסטרטגיה עסקית משתמשים, מזה שנים רבות, במודל חמשת הכוחות של מייקל פורטר, שפורסם לפני כארבעים שנה. במודל מובלעת ההנחה שאם נלמד נכון יותר את המידע הנדרש על ידי המרכיבים הכלולים בו, כך גדלים סיכויינו לקבל החלטות אסטרטגיות נכונות. בתקופה הנוכחית, תקופת היזמות והחדשנות, גם נותנים דגש על לימוד. הגישה השולטת בתחום היזמות, מבית מדרשו של סטיב בלנק, מגדירה את המיזמים החדשים כארגונים לומדים. 

יום שלישי, 13 באוגוסט 2019

האם הדרישה לחדשנות באמת מחדשת? Is the demand for Innovation a real novelty?


The English version follows the Hebrew one
הפעם אני מבקש לבחון את המושג הפופולארי חדשנות. ניתן למצוא את השאיפה לכך בכל מקום. אף כי המונח לא מוגדר בצורה מאוד ברורה, הדבר נחשב כיום כמעט כתנאי מוקדם לקיומו של ארגון. ולכן אנחנו מוצאים הצהרות, המלצות ואבחנות טיפוסיות כמו "עלינו להיות חדשניים", "הארגון אינו מספיק חדשני", "כיצד לשלב חדשנות בארגון" וכן הלאה.
נראה שאינני טועה יותר מדי אם אומר שהשימוש במונח חדשנות בתדירות כזו הוא חדש יחסית. הדרישה אליו, כמרכיב חיוני בתרבות הארגון, הפכה פופולרית מאוד מזה 15 שנה. במשך פרק זמן זה נכנסו שחקנים חדשים מצליחים מאד לשווקים השונים ו"יזמות" הפכה לשם נרדף להצלחה. כאשר נבדקו סיפורי ההצלחה, החדשנות של החברות והמיזמים נחשבה כגורם מפתי להצלחה (KSF). משם כבר לא לקח הרבה זמן וחדשנות מבוקשת בכל מקום.

יום רביעי, 26 ביוני 2019

תובנות מ-8 שנים של הוראת יזמות בטכניון Insights from 8 years teaching Entrepreneurship at the Technion

The English version follows the hebrew one

בימים אלו אני מסיים את הפעם השמינית והאחרונה של הוראת הקורס ״יזמות וקנין רוחני״ (בפועל ״מבוא לתהליך היזמי״), כמרצה מן החוץ בפקולטה לתעשיה וניהול בטכניון. כסיכום, אני מבקש להביא את התובנות שרכשתי בתקופה זו לגבי ״הוראת היזמות״.
לפני כתשע שנים זכיתי לקבל פניה מפרופ׳ עוזי דהאן לבחון את הייעוד והתפקוד של מרכז היזמות. אז הציע לי עוזי ללמד את השעור בסמסטר אביב, על פי הסילבוס הקיים, שלפיו הסטודנטים פועלים בצוותים להכנת מצגת למשקיעים של רעיון חדש. נעניתי לאתגר וכאמור עשיתי זאת במשך 8 שנים.
בכל השנים הללו היו הסטודנטים בעלי וותק בלימודים בתואר ראשון, או תלמידי תוארים מתקדמים, מפקולטות שונות בטכניון. כמעט כולם נרשמו לקורס מתוך רצון "להבין מה זה יזמות" ו/או התאמה למערכת. רק בודדים נרשמו לקורס בכוונה לרכוש ידע שיאפשר להם להקים סטארטאפ בעקבות רעיון קונקרטי.