טקסט כללי על הבלוג

מזה שנים שאני עוסק בהתבוננות על ארגונים, גדולים וקטנים, ממלכתיים ופרטיים, עסקיים ומלכ"רים. לעתים כמנהל, אך בדרך כלל כיועץ שבא לסייע ביצירת שינוי, או לסייע בהנעה לפעולה בהתאם למתפתח בסביבה.

במשך שמונה שנים (2012-2019) לימדתי "יזמות" בפקולטה ללהנדסה תעשייתית וניהול בטכניון והדבר הוסיף עוד זוויות התבוננות.

תחומי ההתמחות העיקריים שלי הם תכנון אסטרטגי, סימולציה דינמית (משחק סימולציה) ותכנון בעזרת תרחישים.

הבלוג הזה הוא ניסיון לשתף חלק מהתובנות שנוצרו במסגרת עבודתי ובמהלך חיינו במקום הסוער הזה.

More than 25 years of management and strategic consulting services such as facilitating strategic planning processes, directing dynamic simulations and scenario plannings provided me with many insights about decisions making and organizations.

For 8 years (2012 - 2019) I taught "Entrepreneurship" in the Technion (leading technology studies academy in Israel) and it provided more insights.

This blog is an attempt to share with you some of those insights. The relatively new posts include a version in English that follows the Hebrew version.

יום שלישי, 13 באוגוסט 2019

האם הדרישה לחדשנות באמת מחדשת? Is the demand for Innovation a real novelty?


The English version follows the Hebrew one
הפעם אני מבקש לבחון את המושג הפופולארי חדשנות. ניתן למצוא את השאיפה לכך בכל מקום. אף כי המונח לא מוגדר בצורה מאוד ברורה, הדבר נחשב כיום כמעט כתנאי מוקדם לקיומו של ארגון. ולכן אנחנו מוצאים הצהרות, המלצות ואבחנות טיפוסיות כמו "עלינו להיות חדשניים", "הארגון אינו מספיק חדשני", "כיצד לשלב חדשנות בארגון" וכן הלאה.
נראה שאינני טועה יותר מדי אם אומר שהשימוש במונח חדשנות בתדירות כזו הוא חדש יחסית. הדרישה אליו, כמרכיב חיוני בתרבות הארגון, הפכה פופולרית מאוד מזה 15 שנה. במשך פרק זמן זה נכנסו שחקנים חדשים מצליחים מאד לשווקים השונים ו"יזמות" הפכה לשם נרדף להצלחה. כאשר נבדקו סיפורי ההצלחה, החדשנות של החברות והמיזמים נחשבה כגורם מפתי להצלחה (KSF). משם כבר לא לקח הרבה זמן וחדשנות מבוקשת בכל מקום.

גם אני השתמשתי במונח זה במהלך פרוייקטי הייעוץ שלי ובמהלך הרצאות היזמות בטכניון. השתמשתי בזה יותר כסיסמה או כמוטו, מבלי להיות בטוח שאני מכיר את משמעותו האמיתית. מסיבה זו אני נוהג לחפש את המונח במאמרים, ספרים ובלוגים, ועדיין נשארתי מבולבל. הקוראים מוזמנים לקרוא את המאמר של ויקיפדיה על חדשנות. נכתב שם כי "סקר ספרות בנושא חדשנות משנת 2014 מצא מעל 40 הגדרות.". במסגרת מופיעה שם ההגדרה של ה-  OECD
 - Innovation is production or adoption, assimilation, and exploitation of a value-added novelty in economic and social spheres; renewal and enlargement of products, services, and markets; development of new methods of production; and the establishment of new management systems. It is both a process and an outcome.
(בתרגום חופשי: חדשנות היא ייצור או אימוץ, הטמעה וניצול של חידוש בעל ערך מוסף בתחומים כלכליים וחברתיים; חידוש והרחבה של מוצרים, שירותים ושווקים; פיתוח שיטות ייצור חדשות; והקמת מערכות ניהול חדשות. זה גם תהליך וגם תוצאה.)
מאז שקראתי את ההגדרה הזו בפעם הראשונה, ואחרי שחזרתי אליה מספר פעמים, אני מבין שאני לא היחיד שמבולבל לגבי המשמעות האופרטיבית של המונח. עבורי ההגדרה אומרת שכל פעולה או תהליך, שהם חדשים לארגון, הם תוצאה של החדשנות.
אם כן, מה חדש? האם זה שינוי אמיתי בדרך בה אנו מנהלים את הארגון שלנו, או סתם אופנה ניהולית זמנית, כמו אופנות אחרות שהכרנו, למשל TQM?
בשבוע שעבר קיבלתי תשובה חלקית. קראתי פוסט בבלוג של צביה ברון (בעברית). צביה עוסקת בחדשנות במשך שנים רבות והיא ממלאת תפקידים פעילים במסגרת עיסוק זה. בפוסט שלה היא מתארת ​​את הקשיים העומדים בפני המאמץ להכניס חדשנות לארגון. כדי לחזק את המסר שלה, היא עושה שימוש בכמה נקודות מפנה קריטיות בהתפתחות ההיסטוריה של בני האדם.
המסר של ברון נשמע לי מוכר מאוד. לא, זה לא נבע ממעורבות רשמית בפעילות חדשנות רשמית, מכיוון שאין לי כאלה ברזומה. זה היה קשור לניסיון המקצועי שלי בניהול והנחיית תהליכים אסטרטגיים. כמעט כל התהליכים הללו הפכו לתהליכי שינוי. התהליך המובנה השל ערכה וחשיבה, במעורבות של משתתפים חיצוניים, מניב לעיתים קרובות החלטות ניהול משמעותיות, ואחריהן פעולות יישום. כמעט בכל התהליכים בהם הייתי מעורב, היו מוקדי התנגדות בתוך הארגון. תופעה זו מופיעה גם בפוסט של ברון, ומסיבה זו מצאתי את המסר שלה כמוכר לי.
כל ארגון עומד בפני האיום לקפוא על שמריו ההצלחות של הארגון מצד אחד, והצורך למלא משימות יומיומיות מצד שני, הם המקור העיקרי לשמרנות, אפילו בארגונים מצליחים מאוד. כל ניסיון לבצע שינוי קריטי, הנדרש בכדי להתמודד עם איום חיצוני משמעותי, דורש השקעה של משאבים ניהוליים עצומים על מנת להתגבר על מוקדי ההתנגדות. כמעט תמיד מדובר על שינויים שעל מנת לממשם נדרש מהארגון לחדש - מוצר או שירות חדש, ייצור או CR יעילים יותר, מבנה ארגוני שונה וכדומה. כך היה תמיד.
ימי הצורך לעשות דברים חדשים (להיות חדשני) הם כימי הצורך של ארגון להיות תחרותי.
אז מה קרה לאחרונה שהדרישה לחדשנות נחשבת לחידוש ניהולי? אני מוצא את התשובה בנטייתם של ארגונים לחפש תיאוריות ניהול חדשות וסיסמאות חדשות. הם עושים זאת על מנת לתמוך ביישום השינויים הרצויים שכן הדבר מסייע להנהלות בגיוס הצוות שלהם. סיפורי ההצלחה של הסמארטפון, הרשתות החברתיות, ווייז, עמק הסיליקון וכו 'המיוחסים לרוח החדשנית של החברות הקשורות בהם, סיפקו להנהלה את המבוקש - "חדשנות היא המפתח להישאר בחיים"
כך, הדרישה לשיפור מתמיד של הארגון, כתנאי ליצירת יתרון תחרותי, צומצמה למילה אחת - חדשנות. כעת, אפשר רק לקוות שלמרות שהצורך להיות חדשני אינו חדש, והאתגר של יישום שינוי בארגון נותר קשה כשהיה, הסיסמה הזו מסייעת להנהלות, באמת ובתמים, להצליח במאמציהם להישאר תחרותיים.




Let’s talk about Innovation. You may find the wish for it everywhere. Although not very clearly defined it is considered today as almost a precondition for the existence of an organization. This concept is followed with some typical general declarations, recommendations and observations such as “we have to be innovative”, “the organization is not innovative enough”, “How to incorporate Innovation in the organization” and so on.
I believe I’m not too wrong if I would say that, the usage of the term Innovation, in this context, is relatively new. The demand for it, as an essential ingredient of an organization’s culture, became very popular in the last 15 years. This is the time period in which new players entered successfully the different markets and Entrepreneurship became a synonym for success. When the success stories were reviewed, the attribution of Innovation was considered as a Key Success Factor. From there it didn’t take long to ask everywhere for Innovation.
I used this term as well during my consultancy projects and during my Entrepreneurship lectures in the Technion. I used it more as a slogan or a motto, without being sure that I recognize its real meaning. For this reason, I use to look for the term in articles, books and blogs, and I still remained confused. One is invited to read Wikipedia’s article about Innovation. It says that “A 2014 survey of literature on Innovation found over 40 definitions.”. Then it provides the OECD definition - Innovation is production or adoption, assimilation, and exploitation of a value-added novelty in economic and social spheres; renewal and enlargement of products, services, and markets; development of new methods of production; and the establishment of new management systems. It is both a process and an outcome.
When I read this definition for the first time, and while I read it time and again, I understand that I’m not the only one who is confused about the operational meaning of the term. For me the definition says that every new action or process, that is new to the organization, is the outcome of the Innovation.
If so, what's new? Is it a real change in the way we manage our organization, or just a temporary mode, as were other modes like TQM?
Last week I got a partial answer. I read a post in the blog of Zvia Baron (inHebrew). Zvia is involved with Innovation for many years and she plays active roles within this occupation. In her post she describes the difficulties that, are facing the effort to introduce Innovation to an organization and suggests how to overcome them. To strengthen her message, she makes use of some critical turning points in the development of Humans' history.
The message of Baron sounded very familiar to me. No, this wasn’t related to an official involvement of mine in a formal Innovation activity, as I have none. It was related to my professional experience in facilitating strategic development processes. By nature, almost all these processes turned into change processes. The structured evaluation and brainstorming process, with the involvement of external participants, often produces significant management decisions followed by related major actions. During almost all the processes in which I was involved, there were sources of opposition within the organization. This phenomenon of opposition to changes described by Baron helped me  finding her main message as a familiar one.
Every organization faces the threat of stagnation. Organization's successes on one hand, and the need to fulfill day to day missions on the other, are the main origins of conservatism, even in very successful organizations. Any attempt to make critical change that is needed to face a significant external threat, demands an investment of vast managerial resources. Almost all the changes needed in the organization in order to stay competitive demand it make things differently – a new product or service, a more efficient production or CR process, a different organizational structure etc.
The need to be innovative is as old as the need of an organization the be competitive.
So, what happened lately that the demand for Innovation is considered as a novelty? I find the answer in the tendency of organizations to look for new management theories and new slogans. They do it in order to support the implementation of desired changes since managements may find it easier to mobilize their staff while using them. The success stories of the smartphone, social nets, Waze, Silicon Valley etc. that are attributed to the innovative spirit of the related companies, provided management with a such a support – "Innovation is the key for staying alive"
The demand for constant improvement, which was always needed to remain competitive, has been capsulized into one word - Innovation. Now, one can only hope that although the need to be innovative is not a new one, and the challenge of change implementation remained the same, this slogan really supports managements in their efforts to remain competitive.    
  




תגובה 1:

  1. בעולם ה"קודם " המילה חדשנות היתה קיימת אבל היא הופיעה החל מהשקף ה"רביעי " במצגת וזאת כדי להראות חשיבה קדימה ויכולת פיתוח. המהות בעולם ה"קודם" היתה שה"מוצר" שהוא ליבת הארגון העיסקי היה בר קיימא בתוך סביבה שמרנית.
    ברגע שהעולם המציא עצמו מחדש בפלאפונים , רשתות חברתיות ואיטנטרנט על כל גווניו ברור שהמוצר הקיים אינו בר קיימא יותר . תעשיית הרכב שהיא מהשמרניות ביותר הולכת להשתנות באופן דרמטי , המסחר השתנה ומשתנה כל הזמן , המזון משתנה באופן דרמטי בקיצור - קבועי הזמן ( של מייסד אינטל ) לאורך חיים של מוצר\ דור טכנולוגי , טכנולוגיה , חומרי גלם וכו' מתקצר באופן מהותי.
    החדשנות אם כך היא לא סיסמא אלא צורך קיומי לארגון עיסקי , חברתי , צבאי , מערכות חינוך . בקיצור - לכולם.

    השבמחק